להעז לעשות שינוי //

Maayan Ashkenazy
20 ביולי
זמן קריאה 2 דקות

להעז – זו לא רק בחירה עיצובית, זו עמדה.

הספרייה הזו שתכננתי ביחד עם 'האסם' מגלמת את הרוח הזו בצורה הכי ברורה שיש.

בפרויקט הזה לא רק עיצבנו רהיט. שינינו כיוון.

טלטלנו את הסדר המוכר, את המוסכמות של איפה כל דבר "אמור" להיות – ופשוט בנינו הרגלים חדשים סביב רהיט אחד שמעז להיות מה שהוא.

ברגע שמזיזים או מוסיפים פריט אחד מרכזי, לפעמים כל החלל הציבורי מתחיל להתנהג אחרת.

לא מדובר רק באסתטיקה – מדובר בחוויה.

כשמעיזים לשבור את הסדר הקיים – נפתחת דלת לחשוב מחדש על איך אנחנו גרים באמת.

תמשיכו לקרוא ותראו איך הסלון היה נראה לפני.

אז בואו נדבר תכל'ס: לתלות ספרייה ענקית, מברזל בניין, על קיר גבס שלא נשא עליו מעולם שום דבר כבד – זו לא החלטה של מה בכך.

זה להעיז.

וזה לא רהיט קטן.

זה רהיט שחי בדיוק מעל הטלוויזיה, ליד פסנתר, מול שתי כלבות סקרניות, ובלב החלל המרכזי.

ההחלטה לעשות את זה – אומרת שאנחנו בוחרים להאמין בתכנון מדויק, בביצוע איכותי, ובחזון שאומר "זה יעמוד, וזה יהיה מהמם".

ללכת על צבע ירוק עמוק, קצת חצוף אבל שיקי ומדויק – זו תעוזה בפני עצמה.

כי הירוק הזה דורש אומץ.

הספרייה הזו יודעת להחזיק סיפור נועז, ועדיין להרגיש חלק בלתי נפרד מהבית. היא מאוזנת על ידי השלד התעשייתי מברזל בניין והסגנון המודרני הכללי שלה.

להשקיע בפריט גדול כלכך במסגרות מותאמת אישית, כאשר תקציב השיפוץ מצומצם מאוד וזה גורר ויתורים במקומות אחרים - זה להעיז להאמין שייצא מדהים וזה שווה את ההשקעה, ואנחנו סומכים על המעצבת התותחית שלנו 🥰😆

.BE BOLD

אני אומרת לכם.

זה משנה חיים.

עם ספרייה אחת וקיר גבס שהפך לגאווה – יצרנו תחושה של חלל חדש, חי, מעניין, מרגש.

וכל זה? התחיל בהחלטה אחת פשוטה: להעז.

גם אם לא שינינו את כל החלל הציבורי ולא החלפנו את כל הריהוט - הספרייה הזו שמשולבת עם צנרת חשופה של רוני קרש ומנורה מרכזית חדשה בחלל של סטודיו בים, עושה את ההבדל ומייצרת חלל חדש לחלוטין 🧡🔩

אז איך החלל היה נראה לפני ?

האמת? קצת רגיל.

לא היה בו משהו ממש "לא בסדר" – אבל גם לא היה בו משהו שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים.

הקיר הזה פשוט היה שם.

לבן, שטוח, לא מורגש.

החלל הרגיש טיפה ריק, לא סגור עד הסוף.

היו בו פריטים, אבל לא היה בו לב. הייתה בו תשתית, אבל לא אמירה.

הרגשה של משהו שעוד לא קרה – ושצריך לקרות.

וחוצמזה שכל הפריטים שלבסוף עלו על הספריה היו מאוחסנים קודם במקומות אחרים צפופים ורחוקים מן העין שהעמיסו על ארונות האחסון האחרים ולא אפשרו שימוש נח ונגיש.